בעת מתן צו שיקום כלכלי, תקבע לחייב תכנית פרעון, שתשקף תשלום חודשי שיפרס על פני תקופה שלא תפחת מ – 36 חודשים, וזאת מכוח הוראת סעיף 163(א) לחוק, שקובע כי תקופת התשלומים תהיה שלוש שנים ממועד מתן הצו לשיקום כלכלי;

הסיבה לכך היא בין השאר שקומית – להותיר את החייב בהליך על פני פרק זמן מספיק ארוך תחת הגבלות צו פתיחת ההליכים, כמו גם תחת החובה להגיש דוחות דו חודשיים על התנהלותו הכלכלית, וכפועל יוצא גם תחת פיקוח הנאמן; הדבר יאלץ את החייב בהכרח להתנהל בצורה כלכלית מאוזנת ואחראית, יאפשר לו לספוג תפוסי התנהלות כלכלית נכונים על פני התקופה, ויספק לו את הכלים המתאימים לצאת לדרכו הכלכלית החדשה בתום ההליך, עם קבלת צו ההפטר החלוט בתום תקופת התשלומים.

על אף האמור, רשאי ביהמ"ש לקבוע במסגרת צו השיקום הכלכלי, תכנית פרעון, שתיפרס על פני תקופת תשלומים קצרה משלוש שנים, וזאת אם התקיימו לגבי החייב נסיבות אישיות המצדיקות את קיצור התקופה.
בסמכותו של ביהמ"ש גם להאריך או לקצר את תקופת התשלומים שנקבעה בצו השיקום הכלכלי, במהלך התקופה שלאחר מתן צו השיקום וזאת מכוח הוראות סעיף 170 (א)(1)(2) לחוק, אם הובאו בפניו עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם ואשר אירעו ונתגלו על ידי החייב או על ידי הנאמן לאחר מתן הצו, ושיש בהן כדי להצדיק את קיצור תקופת תוכנית השיקום באמצעות שינוי צו התשלומים החודשיים שנקבעו לחייב.
בטרם תינתן ההחלטה בדבר שינוי הצו יאפשר ביהמ"ש לנושים להשמיע טענותיהם לעניין זה.

יש להניח שברוב המקרים גם הנושים ישמחו לקיצור תקופת השיקום שכן יוכלו לקבל חלק מהחוב בתוך זמן קצר יותר. בית המשפט יבדוק אם אין בקיצור התקופה כדי לפגוע בהליך השיקום. תיבדק יכולתו הכלכלית של החייב ומקור מימון הפירעון המוקדם, בתשלומים מוגדלים או בסכום חד פעמי ובדרך זו לקצר או להאריך את תקופת השיקום שבסופה יינתן לחייב הפטר מחובותיו.

א. בדיון על השינוי בצו לשיקום כלכלי יהיה משקל גם לעיתוי הגשת הבקשה על ידי החייב, הזמן שחלף מפתיחת ההליך, התנהלותו בתקופת ההליך, הנסיבות ליצירת החובות והיקפם ושיקולים נוספים שיש בהם כדי להצדיק את סיומו של ההליך ושיקומו של החייב.

ב. בטרם יוחלט על קיצור תקופת הפירעון על בית המשפט להשתכנע כי המקור להקדמת התשלום הסופי שעל החייב לשלם לקופת הנשיה אינו מנכסי החייב אלא מגורם חיצוני (למשל בני משפחה של החייב), שמניעיו לסייע בידי החייב ייבדקו היטב. הקדמת הפירעון הסופי ויציאת החייב מהליך השיקום עשויה לעורר תמיהות אצל הנושים בקשר למקור המימון. על הנאמן לוודא שמדובר במימון חיצוני של צד שלישי, ולמקור זה אין קשר לכספי החייב שהוסתרו או לחוב חדש שיצר בתקופת ההליך.

ג. יש לשים לב לכך שבמסגרת הדיון בבקשה לקיצור תקופת התשלומים יוודא בית המשפט שנכסי החייב הבלתי מוגנים ימומשו ויוקנו לקופת הנשיה לא רק בתקופת התשלומים המקוצרת, ככל שתיקבע, אלא למשך כל תקופת התשלומים שנקבעה בחוק, שלוש שנים, או בצו השיקום המקורי שניתן לחייב.